יום העברית תשע"ז

מחר, כ"א בטבת (19 בינואר), מציינים בתקשורת, במערכת החינוך ובמרחב הציבורי את פלא תחייתה של השפה שמאחדת את כולנו.

 

> לרגל יום העברית מתחדשים במילים: אושרו מילים חדשות בשימוש כללי ושני מילונים מקצועיים בביטוח ובגאוגרפיה אנושית. מן המילים החדשות: ניזום (פירסינג), טיסת חֶסֶךְ (טיסת low-cost), צפיית רצף (צפיית בינג'). לפרטים נוספים.
החלופון – יישומון האקדמיה – עודכן במילים החדשות.

 

> מהלילה ולאורך כל היום מחר יציינו רשתות קול ישראל את יום השפה העברית בתכניות מיוחדות: תכניתו של נתיב רובינזון "נתיב עולמי" תעסוק בעברית ברחבי העולם, יתארחו אנשי תרבות, אקדמיה ותקשורת ישראלים ואוהבי ישראל ועברית באולפנים בתל אביב ובירושלים וכן בטלפונים בשידור חי מכל הגלובוס. 
רשת ב: פינות שיציגו מילים עבריות למילים לועזיות מלשון התקשורת והפוליטיקה. 
קול המוסיקה: פינות שיציגו מילים עבריות למילים לועזיות מתחום המוסיקה הקלסית. 
רשת ג: אמנים ויוצרים בוחרים את השורה האהובה עליהם משיר עברי. באמנים שישתתפו: חוה אלברשיין, קרולינה, ישי ריבו, אביהו מדינה, ואחרים.

הפינות ישודרו בכל שעה לפני מהדורת החדשות. 
אפשר יהיה לשמוע את הפינות בשידור נוסף באתר האינטרנט של רשות השידור מיום חמישי בערב.

 

לכבוד יום העברית – עשר עובדות מעניינות על לשוננו

 

  1. שם השפה עברית מוכר רק מימי בית שני. בתנ"ך היא נקראת יהודית – השפה של ממלכת יהודה.

  2. בעברית בת ימינו יש מילים מכל תקופות הלשון: לשון המקרא, לשון חכמים, לשון ימי הביניים וגם מילים מן העת החדשה. ברוב הטקסטים העבריים אחוז המילים המקראיות הוא הגבוה ביותר – בדרך כלל מעל 60%.

  3. המילה הרווחת ביותר בשימוש בעברית היא לֹא. עוד מילים שכיחות במיוחד הן אֶת, כֹּל ואֵין והפעלים הָיָה ואָמַר, ובלשון המדוברת גם זֶה ואֲנִי.

  4. ר' שלמה יצחקי (רש"י) – גדול פרשני המקרא והתלמוד – חידש כמה וכמה מילים בעברית. מן החידושים המיוחסים לו: בדחן, יהדות, מאסר, פרשן, תחבושת.

  5. האותיות הסופיות ן, ץ, ף, ך משמרות צורה קדומה יותר של האותיות האלה, ואילו צורתן הכפופה נ, צ, פ, כ התפתחה מתוך משיכת הקולמוס לעבר האות הבאה בעת הכתיבה. לעומת זאת באות מ"ם נהגו זו לצד זו שתי הצורות, ורק בהמשך התייחדה הצורה הסגורה ם לאות הסופית. בתנ"ך מופיעה פעם אחת מ"ם סופית באמצע מילה: לםרבה (ישעיהו ט, ו).

  6. ימות השבוע העבריים קרויים במספרים סודרים (ראשון, שני וכו'), ורק השבת זכתה לשם של ממש. בימי ועד הלשון היו שסברו שראוי לתת שמות לכל הימים – אם על פי שמותיהם בלשונות אירופה ואם על פי סיפור הבריאה. אילו הייתה מתקבלת אחת ההצעות היו ימות החול שלנו נקראים שִׁמְשׁוֹם, יַרְחוֹם, מַאֲדִימוֹם, כּוֹכָבוֹם, צִדְקוֹם ונָגְהוֹם או חוֹלְיוֹם, שְמַיּוֹם, טוֹבְיוֹם, אוֹרְיוֹם, חַיּוֹם ואִישְׁיוֹם.

  7. איתמר בן אב"י סבר שראוי לכתוב את העברית באותיות לטיניות ואף פרסם ספר שלם וכמה גיליונות עיתונים הכתובים  בדרך זו. גם זאב ז'בוטינסקי תמך בליטון הכתב העברי.

  8. בתקופת ההשכלה נהגו לעברת מילים לועזיות באמצעות צירוף מילים עברי בעל צליל דומה, למשל: "דילוג רב" (טלגרף), "בו דעה" (בודהה), "אותו מוביל" (אוטומוביל), "פתק אוויל" (פשקוויל). בימי הביניים עוברתו בצורה דומה שמות מקומות, כגון "הררי אלף" (האַלְפִּים), "ארץ הגר" (הונגריה).

  9. מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית היה מחלוצי השימוש במחשבים בארץ. כבר מראשיתו (בסוף שנות החמישים) הוחלט לבססו על "השיטה האוטומאטית" – רעיון מהפכני באותם ימים.

  10. היחידה לשירות הציבור של האקדמיה משיבה בכל חודש על יותר מאלף שאלות בענייני לשון. באתר האקדמיה יש 365 תשובות על שאלות לשון נפוצות, וביישומון החלופון ("איך אומרים בעברית") אפשר למצוא 2,400 חלופות עבריות למילים לועזיות.

 

להתראות באיגרת הבאה

היחידה לשירות הציבור, האקדמיה ללשון העברית

התעדכנו בדף האקדמיה בפייסבוק, בטוויטר ועכשיו גם באינסטגרם

לשאלות בענייני לשון פנו למערכת פניות הציבור.